נכתב ע״י
יצחק מדן ראיונות עם רעיונות יועץ זהב
וידיאו-פודקאסטים, נטוורקינג, מאמן לגיל השלישי
בשנים האחרונות אני עוסק 1. במציאת פתרונות פרנסה לגיל השלישי כולל קבוצת פייסבוק "דרושים בני 50+ הצעות עבודה" 2. 4 קבוצות של מעגלי שיח שבועיות למניעת בדידות לגיל השלישי במסגרת חברת יוניפר-קאר ובאופן פרטי 3. עריכת וידיאו פודקאסטים מעל 250 עבור אחרים 4. תמלול 5. שותף ביוזמות שונות הקשורות לגיל השלישח
איקריה: מה אפשר ללמוד מהאי שבו שוכחים למות
קבוצת מטיילים מישראל יצאה לאי היווני הקטן, אחד מ"האזורים הכחולים" המפורסמים בעולם, כדי להבין איך חיים שם עד גיל מאה – ושבה עם תובנות שאפשר ליישם כבר מחר בבוקר.
אי קטן, חיים ארוכים
איקריה איננה יעד תיירותי נוצץ. זהו אי צר וארוך בים האגאי, כ־40 קילומטרים אורכו וכ־12 קילומטרים רוחבו, עם נמלים זעירים, רציף אחד וכמה סירות, ואוניות משא שמגיעות מדי פעם להביא סחורה או לקחת את תוצרת האי. ובכל זאת, האי הזה מוכר ברחבי העולם כ"אזור כחול": מקום שבו תוחלת החיים גבוהה במיוחד, שיעור התושבים שעוברים את גיל מאה גבוה בהרבה מהממוצע העולמי, ושיעורי המחלות הכרוניות והדמנציה נמוכים במיוחד.
כבר בשיחת הפתיחה הבהיר המדריך המקומי שכדי להבין באמת את "הראש" של אנשי איקריה צריך זמן. הקצב שונה, הנורמות שונות, ומה שנראה לתייר כחוסר סדר הוא לעיתים קרובות בדיוק הסוד. במהלך הסיור הוצגו בפני המשתתפים העקרונות שמאפיינים את אורח החיים באי, וכל אחד מהם התברר כפשוט ביותר.
חוגגים יחד: ה"פניגירי"
אחד המראות המרשימים באי הוא הפניגירי – פסטיבלים כפריים מסורתיים שנערכים בקיץ ובסתיו. הם כוללים משתאות, ריקודים מקומיים, ארוחות של בשר עז ופילאף ושתיית יין מקומי עד אור הבוקר. אבל מאחורי השמחה מסתתרת מטרה חברתית: הכסף שנאסף בחגיגות משמש לתמיכה בחלשים ולמימון פרויקטים קהילתיים. החגיגה היא גם רשת ביטחון.
המשפחה היא העוגן
באיקריה אין בתי אבות. המבוגרים נשארים בבתיהם, והילדים והנכדים מטפלים בהם. המשפחה המורחבת מתכנסת בקביעות ומספקת תמיכה רגשית וכלכלית יציבה לאורך כל מעגל החיים. למבקרים מישראל, התמונה הזאת שבתה את הלב.
קשור לכך עיקרון נוסף: מעמד הזקן כנכס. הזקנים באי אינם נתפסים כנטל, אלא כלב הקהילה וכמנהיגיה בפועל. חוכמתם וניסיון חייהם זוכים להערכה יומיומית, ומעמדם החברתי עולה עם הגיל. המסקנה שעלתה בקבוצה הייתה חדה: אצלנו המצב לעיתים קרובות הפוך.
מה שעל הצלחת
חלק נכבד מהביקור הוקדש לאוכל. המשתתפים למדו מאישה מקומית לרדד בצק לפשטידות במקל ארוך, מהמרכז החוצה, והתוודעו למטבח פשוט ועשיר: קטניות, ירקות טריים, סלט יווני, סלק מבושל עם שמן זית בשפע, ויין מקומי לצד הארוחה. אין כאן דיאטה מיוחדת או מוצרי פלא – רק חומרי גלם מקומיים, בישול ביתי וארוחות משותפות. אלה דברים, כפי שציינו המבקרים, שקל מאוד ליישם גם בישראל.
אדמה, עיזים ודבורים
בסיורים בכפרים ובשטח ראו המשתתפים כרמים שיורדים עד הים, מדרגות של אבני בזלת, עדרי עיזים וכוורות רבות. הדבוראים המקומיים משתמשים בכלי שבתוכו גחלים, והעשן מרחיק את הדבורים בזמן איסוף הדבש. העבודה הפיזית היומיומית בטבע היא חלק בלתי נפרד מהשגרה – לא אימון בחדר כושר, אלא פשוט חיים פעילים. אחד המקומיים שפגשה הקבוצה נראה כבן 30; התברר שהוא בן 54.
שקט, שינה ומנוחה
מה שמכה במבקר כמעט מיד הוא השקט. שקט מוחלט. אנשי איקריה מעניקים חשיבות עליונה למנוחה ולמחזורי שינה טבעיים: שנת לילה מלאה ואיכותית, ולעיתים קרובות גם תנומת צהריים קצרה שמאפשרת לטעון מצברים באמצע היום. אין מרוץ נגד השעון.
משמעות ותכלית
עיקרון נוסף, שאולי הוא החשוב מכולם, הוא תחושת המשמעות. כדי ליישם אותו באופן מעשי, כך עלה בביקור, כל אחד צריך להגדיר לעצמו את סיבת הקיום שלו – ומעבר לעבודה הפורמלית ולטיפול בנכדים, לעסוק גם בהתנדבות, ביצירה ובחניכת אחרים, כדי לשמור על תחושת ערך עצמי. זה עיקרון שכל אחד יכול לאמץ לבד, אבל הוא דורש מודעות.
המסקנות: מה לוקחים הביתה
הביקור באיקריה לא הסתיים בהמלצה לעבור לגור באי יווני. הלקח המרכזי הוא שסוד האריכות אינו טמון בגנטיקה או באקלים בלבד, אלא בשילוב של הרגלים פשוטים שאפשר לאמץ בכל מקום:
• קהילה וחגיגה משותפת – להיפגש, לחגוג ולדאוג יחד לחלשים.
• משפחה כעוגן – לשמור על קשר קבוע ותומך בין הדורות.
• כבוד לזקנים – לשלב מבוגרים בקבלת החלטות משפחתיות וארגוניות, וליצור פרויקטים בין־דוריים שמעבירים ידע וסיפורי חיים לדור הצעיר.
• אוכל פשוט ומקומי – קטניות, ירקות, שמן זית, ובישול ביתי.
• תנועה טבעית – פעילות פיזית כחלק מהיום, ולא כמשימה.
• מנוחה ושינה – שנת לילה טובה ותנומת צהריים בלי רגשות אשם.
• משמעות – להגדיר לעצמנו סיבה לקום בבוקר, גם בגיל השלישי.
איקריה מזכירה שגיל מבוגר יכול להיות שלב של מעמד, חוכמה ומעורבות, ולא של נסיגה. השאלה שהמבקרים לקחו איתם הביתה פשוטה: אם באי קטן בים האגאי הצליחו לעשות זאת, מה מונע מאיתנו לאמץ לפחות חלק מהעקרונות האלה כאן?
